בשבוע האחרון נהרגו החיילת הגיבורה נועה לזר ז"ל והחייל הגיבור עידו ברוך ז"ל, שניהם נהרגו מירי. שניהם ילדים שעוד לא התחילו את חייהם… כבר לא שומעים את המונח הבלתי נסבל "סכינאות", כאילו הלכו לעשות על האש באחד מיערות קק"ל, הכל ירי.
מה שמסביר את זה שגם המחבלים פיתחו ערך לחייהם כי הם בטוחים בלמעלה מ- 90% שאם לא יסכנו את החיילים מקסימום ירו בהם בשביל "לנטרל" ולא במטרה לחסל. אנו בתור אזרחי ישראל מבקשים – תורידו מהלוחמות והלוחמים את המשקולות מהידיים והרגליים, אנחנו במלחמת קיום נצחית אם לא ברור.
מבחינתם הרי השטח כבוש(כולל ת"א, ב"ש וכל המדינה) אז איזה אינטרס יש להם לוותר במלחמת ההתשה הזו? ואם אנחנו כבר פה, הקמנו מדינה, כמה אנחנו צריכים להיות תמימים? הסטירות שאנחנו מקבלים בכל פעם לא מספיקות? טילים מדויקים על עזריאלי כן יעוררו אותנו? צריך להבין – כמו שאנחנו מתקדמים גם הם יתקדמו וישתכללו ולכן חייבים לשנות את הכללים ומהררר. הנה, בחיזבאללה כבר יש טילים מדויקים.
צחקנו על הפצ"מרים עברו לרקטות ועכשיו גראדים שמרעידים את כל המדינה ולא רק את "עוטף עזה" עוד מונח מונפץ עם פסיכולוגיה של מפסידים וטאטוא במקום טיפול שורש יסודי ועמוק. אני עדיין ממליץ – להעביר את משכן הכנסת לשדרות עד אשר בעיית עזה תיפתר בצורה משכנעת.
מה ששומעים בחדשות:
אירועי טרור מסוכלים על בסיס שעתי. אנחנו יודעים רק מה שמגיע לתקשורת ואולי טוב שכך כי אחרת אנשים היו משתינים במכנסיים 24/7 מעצבים ופחד על אוזלת היד שהמדינה מגלה כלפי טרוריסטים.
מה עושים הורים ללוחמים שידיהם כבולות? מה עושים מלש"בים לפני גיוס שמשקשקים שיתפרו להם תיק בהתקלות עם מחבל? יש לי קרוב משפחה, לוחם מורעל ביחידה מובחרת – כשהוא יוצא פעם באף פעם הוא תמיד אומר לי "שמע בן, זה מפחיד להתקל במחבלים כי אתה צריך לחשוב 200 פעמים איך לפעול ומפחד מהתקשורת". ואני? בולע את הרוק. איבדנו כיוון. הזיה.
פשוט מפחיד. איך טעינו בדרך? איך פספסנו את מטרת הקיום שלנו פה במדינה? בעוד איזו מדינה המצב הזה היה הגיוני? איך במו ידינו הפכנו לכאלה שרק רוצים להגן בלי לתקוף וגם מבקיעים שערים עצמיים?
אולי עדיף בכלל להכשיר לוחמים כעורכי דין ושופטים ורק אז לשלוח אותם לשטח הקרב עם גלימות ולא עם נשק בשביל להגן על תושבים חפים מפשע?
כשצופים בסרטונים עם חיילים מהשטח בשביל להבין יותר, אתה לא יודע אם לבכות או למרר בבכי מתסכול. 0 הרתעה. 0 פחד. חיילים פשוט חוששים והאויבים מנצלים את זה יופי יופי. הגיוני לזרוק סלעים על חיילים? כשוויתרנו באבנים קיבלנו טילים. בתורות לחימה העכבר הופך מהר לפיל.
איפה השר הבכיר שיגיד "גיבוי מלא לחיילים, כל אבן דינה חיסול?" אנחנו מפסידים באבנים, כשננצח את ידוי האבנים ממקום נכון, נדע שיש הרתעה כוללת. ואל תיפלו ל"ימין שמאל" זו מלחמת קיום ואותם ממש לא מעניין אם מישהו מצביע מרץ או בן גביר.
כשחיילים נרצחים מישהו שואל למי הצביעו? כשאזרחים חפים מפשע נרצחים מישהו שואל למי הצביעו?
מה חובה לעשות?
הרתעה ובמקביל עזרה בפיתוח תשתיות וחיים. אתם יודעים בדיוק מה יכול להרתיע… יש רעיונות בלי סוף, צריכים להיות אמיצים ותוך זמן קצר הם יחשבו 300 פעמים אם לצאת ולפגע וגם הם יהנו משקט ושגשוג שיתאפשר כשתושג הרתעה אמתית.
במצב הזה כולם מפסידים. בואו נעשה להם ולנו טובה ופשוט נכריע, נחליט לנצח ולא להישאר בסטאטוס קוו. הגמגום הזה עולה בכל כך הרבה חיי אדם. כלא 5 כוכבים עם תואר שני וחברים טובים? לא עובד.אין לנו ארץ אחרת.