שמעתי על המקרה המזעזע של הילד החמוד בן ה-14 שניסה לשים קץ לחייו ונשבר לי הלב. אני כותב את זה כי המקרה מצער וכואב ולא ראיתי שאף אחד מדבר על התכלס, על הבעיות שמובילות למקומות האלה. כולם מזדעזעים, כולם מוחים אבל למה לא לדבר על שורש הבעיה?
איך לעזאזל דבר כזה קורה? צר לי לאכזב אתכם! זה ימשיך לקרות. אתם יודעים למה? כי אנחנו מאשימים את כל העולם ולא חודרים דרך הפחד ומסתכלים לו בעיניים חזק חזק, אגיד לכם את האמת הכואבת שחס וחלילה זה לא יקרה לכם. אם תקראו עד הסוף, תלמדו את הילדים שלכם שיעור חשוב שילמד אותם לפתח עור של פיל מול בריונים ואנשים מציקים. המאמר הזה הוא התמצית של התכל'ס.
אם אתם מעדיפים לצפות ולא לקרוא, לחצו פה ועברו לסרטון המלא בפייסבוק( 11 דקות שישנו לכם את החיים) אני ממליץ גם וגם.
זה פוגש אותי בבית:
כשהייתי בן 22, לפני 12 שנה בערך אחיין שלי הרים את הטלפון בביתו, מלמל משהו למישהי שהייתה איתו על הקו, ניתק את השיחה והתחיל לבכות. שאלתי אותו מה קרה? והוא לא הגיב, אז, הוא היה רק בן 8. רק בכה ובכה. ואז אחרי שכנועים הוא נפתח ואמר לי "ספיר אמרה לי "כושי", חשבתי מהר מאוד ואמרתי לו "בגלל זה בכית ככה?" הוא ענה שכן. ואמרתי לו "נכון, אבל אנחנו כושים אתה יודע, אתה כושי, ואני כושי גאה, תראה איזה שחורים ויפים אנחנו". חזרתי על זה עשרות פעמים והסברתי לו תוך כדי את ההיגיון שתכף אסביר לכם. כשסיימנו את הסיישן הזה הוא קם והביא לי חיבוק ונרדם כמו מלאך קטן.
מבחן הזמן – להשלים עם המציאות ולנצח:
בשבוע שלאחר המקרה אמרתי לו בכל יום "כושי, כושון, שחור" בכל הצורות והמינים. הרי בשירים אתה שר "ניגר" אז מה פתאום אתה בוכה מזה שמישהו אמר לך "כושי?" בגלל שלבן אמר לך "כושי" אתה בוכה? אבל כששחור אומר לך את זה, זה סבבה? תתבע אותו ותחייך. אין צורך לערב סבל. תעשה את ההפרדה. אבל התביעה לכשעצמה היא לא הפתרון עבור עצמנו, כי מחר נתקל במישהו שישדר לנו שנאה, אולי לא יקבל אותנו לעבודה, אבל בלי מילים, רק תחושות ומה נעשה אז? נתבע אותו על "שידורי שנאה", אלה החיים ועם זה מנצחים!
תבינו עד כמה המוח מתמרן אותנו וכמה הפוליטיקלי קורקט דופק לנו את הביטחון העצמי. אחרי שעברה תקופה שאלתי אותו אם הילדה הזו המשיכה להציק לו? הוא ענה בגאווה "מי סופר אותה בכלל? לא מעניין אותי מה היא אומרת ואני לא לוקח דברים שלא צריך ללב אני בוחר מה לקחת ללב".
רובם בצורה כזו או אחרת סובלים מגזענות או הצקות:
אין אתיופי/ שחור שלא יחווה גזענות כזו או אחרת בחייו,
אין שמנה שלא תחווה גזענות או השפלות בחייה
אין להט"ב שלא יתקלו בסלידה ושנאה כלפיהם
אין מזרחי ששומע אבי ביטר שלא יחווה התנשאות
וכך אני יכול להקיף כל אוכלוסייה שהיא לא "נורמלית"
אלה החיים ועם זה מנצחים. ובנינו, כולנו קצת גזענים, כולנו קצת מתנשאים, כולנו קצת שונאים, כולנו קצת..
המינון הוא לפי רמת התודעה והחוויות שנחשפנו אליהן בחיינו וכמובן החינוך שספגנו בבית, הכלים שקיבלנו, קורסים ולימודים שחשפו אותנו לרמות תודעה אחרות. אדם שטייל בעולם וראה תרבויות יראה את הזר, או הלא נורמלי כדבר מעניין ומסקרן ואפילו סקסי. לא מעט טיולים של מערביים באפריקה, תאילנד, פיליפינים, מסתיימים בחתונה וילדים.
בואו נהייה ריאליים – אי אפשר לחנך את כווווווולם:
בלתי אפשרי לקחת 9 מיליון ישראליות וישראלים ולומר להם: חברות וחברים שלום, מהיום אתם לא מתגזענים, משפילים או עושים חרמות על ילדים אחרים. הנה המדריך הכתוב ב pdf ולזה נצמדים, שלחנו לכם גם קורס דיגיטלי קצר בנושא, חובה צפייה ויישום ואם לא, נשלול מכם את האזרחות.
אז מה הפתרון הטוב ביותר האפשרי שאני מציע?
קודם כל להניח שאתם והילדים שלכם תתקלו בגילויי גזענות, ניסיונות השפלה, שנאה אם אתם אוכלוסייה "לא נורמלית". בהגדרת "הלא נורמלי" זה גם ילדים שהם קצת חלשים באופי, ילדים שקל להשפיע עליהם רגשית, ילדים שצריכים תמיכה רגשית גדולה יותר.
את זה מקדמי הפוליטיקלי קורקט לא יגידו לכם, הם יאשימו את כל העולם אבל לא ייקחו רגע לדבר עם הילדים שלהם על הדברים החשובים באמת, הילדים תקועים היום בסמארטפונים שלהם, כל אתגר קטן, נראה להם כמו סוף העולם, כי הם פשוט לא יודעים לתקשר רגשות החוצה ואם אנחנו לא נהיה שם רגע עבורם זו תהיה בעיה. אל תאשימו את "משרד החינוך" כי מה כבר יגידו לכם שם? "צודקים לא היו תקציבים? צודקים שלחנו מורים לא מנוסים?" בואו נהיה ריאליים.
במקום להאשים את משרד החינוך בואו נדרוש:
במקום להאשים את משרד החינוך פשוט לדרוש מהם בעצומה שיחתמו עליה מיליון ישראלים לפחות –
1. שיעורים על מודעות עצמית, דימוי וביטחון עצמי בכל תחילת יום, בואו נוותר על שיעור של"ח או כל מיני מקצועות שכבר חלפו מן העולם וניתן לילדים כלים להתמודד עם החיים המורכבים שממתינים להם ולא נתקוף את כל העולם מבלי להבין את שורש הבעיה.
2. במישור השני, אחרי שפתרנו את עניין משרד החינוך שחייב לעדכן את מערכי השיעור שלו ולתת יותר מקום לכישורי חיים כמו ביטחון עצמי ודימוי עצמי שלא תלוי בתוצאות או בסביבה, בלייקים או בכמות העוקבים. ניקח אחריות אנחנו, נפתח יוטיוב וגוגל ונלמד בכל יום על מודעות עצמית, דימוי עצמי וביטחון עצמי.
כרגע האבסורד הוא שאנחנו מחכים למושיע שיגרום למשרד החינוך לעשות את הצעד מבלי שאנחנו עשינו את הצעד, אז אגלה לכם סוד – זה לא יקרה! כאשר אנחנו נהפוך את התודעה שלנו ונבין את שורש הבעיה משרד החינוך יישר קו.
דומה מושך דומה, בסוף הכל מתיישר לפי התודעה של הקהל שדורש אותה.
זה כמו להתפלל למיליון דולר בחשבון הבנק בזמן שאנחנו מבזבזים הרבה יותר ממה שאנחנו מכניסים. קודם, צריך להתיישר מבחינת הוצאות והכנסות ורק אז לפתח תשתית למיליון הראשון.
יש חוקים לא כתובים שלא ניתן לשבור:
יש חוקיות בעולם ואי אפשר לשבור אותה, הניסיון לשבור את החוקיות מייצרת תסכול רב להורים שמשדרים את חוסר האונים לילדים והילדים המתוקים? זורמים עם האוטומטים שיש להם במוח ומפרשים אתגרים מסוימים שיש להם בחיים כנוראיים. כי הם שומעים ששנאה זה רע, חרמות זה רע, אז איך כל זה קורה נגדם? זה מתסבך. נסו רגע להיות ילד בעולם שבו כולם תקועים בטלפונים ופורנו. כל עוד לא יהיו להם כלים לעצור רגע, לנשום ולחשוב, האוטומט ישתלט עליהם וייקח אותם למקום השלילי.
ילד מוחרם היום יחרים מחר?
ואחרי כל המאמר הזה, זווית אחרת שגם עליה לא חושבים המבוגרים העצבניים שמגיבים "הורים מזעזעים, איפה החינוך? להכניס את הילדים המחרימים למוסד סגור".
בואו ניקח סיטואציה שבה עושים חרם על ילד, הילד מבואס, עצוב ודיכאוני. יום אחרי מגיע הבריון הראשי ואומר לילד "אתה אתנו" הילד שמח כי קיבל אישור, מאושר עד הגג ומזין את עצמו בביטחון שתלוי בסביבה שלו. יום אחרי אותו ילד שהחרימו…שכבר נהיה מגניב, מתבקש לעשות חרם על ילד אחר, חלש יותר, איך הילד שהוחרם רק אתמול ינהג? ב 99% מהמקרים הוא יחרים מבלי לחשוב פעמיים כי הביטחון העצמי שלו חלש, הוא לא יוכל להתמודד מול הבריונים או אלה עם הביטחון הגבוה, הוא פשוט ייגרר, בדיוק כמו שייגרר לעישון, אלכוהול, סמים או כל מה שהחבורה תעשה. וממולו, יהיה ילד אחר וערכי, שהוריו חינכו בקפידה, שילך עם האמת שלו עד הסוף ולא יחרים, אבל אנחנו לא מדברים על מקרי קצה, אלא על הרוב המוחץ. כל עוד לא נבין את הבעיה, לא נוכל לפתור אותה.
במקביל להרתעה וסלידה חברתית ממקרים שכאלה, צריך לפתח את החוסן הנפשי של כל ילד ולא לצפות שכל העולם יתיישר לפי "הנורמות המקובלות", כולנו הרי קצת גזעניים, קצת שונאים, קצת מתנשאים. אם נלמד את הילדים הם לא ילמדו. אנחנו מצפים מהם דברים שאנחנו לא מצפים מעצמנו וזה דיסוננס שחובה לפתור.
לסיכום:
מקרים כאלה עוד יחזרו ושוב נזדעזע ובצדק, אך השינוי מתחיל בנו. אל תחכו שמשרד החינוך ייתן כלים לילדים שלכם, תקחו אחריות ולמדו אותם אתם בכל יום דרך הדוגמה האישית שלכם מה הוא ביטחון עצמי, דימוי עצמי, אהבה עצמית שלא תלויה בתוצאות ובלייקים, פתחו יוטיוב וגוגל, את הכל יש לכם בחינם, תהיו אשפים בזה.
קחו מהם את הטלפונים לזמן מסוים ביום וצאו רגע לטיול רגלי בכל יום, תנו להם להרגיש, תנו להם לפרוק, לשתף.
בכל יום. מתישהו הם יתקלו בביריון או בריונית שינסו למרר להם את החיים, מתישהו הם יתקלו במורה שתעשה להם את המוות, מתישהו ישבר להם הלב מאהבה נכזבת, מתישהו לא יכנסו איתם למעלית בגלל שנרתעים מהם, מתישהו אולי לא ישתפו אותם במשחק, מתישהו לא ישבו לידם באוטובוס, מתישהו יקראו להם "שמן/שמנה, שחור/שחורה/כושי/כושית, רוסי מסריח/ערבי מסריח/ גיי מסריח/ לסבית מגעילה/מרוקאים שלוכים, להמשיך?
למדו אותם לא לתת לסביבה חיצונית עוינת כל כך הרבה כוח, זו טעות מטורפת, אנחנו מלמדים אותם בטעות שסביבה עוינת חשובה מידי, שדעתה חשובה. אי אפשר להשפיל אדם עם אוזניים אטומות. למדו אותם להתעלם ולהתמקד בטוב ולהיות אופטימיים, להתמקד בחצי הכוס המלאה. החלק הרע בחיים הוא חלק שאסור להתעלם ממנו, אי אפשר לעטוף את הילדים בצמר גפן מתוק בעולם שמדי פעם יש בו חלקים מרים, מה יקרה כשירד קצת גשם? רצוי להכין את הילדים שלנו מראש לזה, שלא יהיו מופתעים באמצע פורנו הרגשות שהם נתקלים בו ביום יום שלהם.
לחנך את הילדים המחרימים ולא להעניש, מאיפה ידעו איך לנהוג כשאף אחד לא לימד אותם כישורי חיים בסיסיים?
מאחל לכולם רק בשורות טובות בע"ה, ובע"ה שהילד המתוק יחזור אלינו בריא ושלם. והילדים שעשו את המעשה המזעזע? הם יחיו עם שריטה כל החיים וזה ירדוף אותם, את העונש שלהם הם יחיו יום יום, המצפון לא יניח להם. אני מרחם עליהם האמת, חלקם יצטרכו טיפול נפשי ארוך.
כן "להעניש" בצורה חינוכית, אך יותר לחבק וללמד אותם, כי גם הם בצער רב חלק מהמטריקס שהמבוגרים יצרו עבורם מבלי לקבל מהם אישור. למדו אותם, ושילכו לבקר את הילד עם שוקולדים ומכתבים, זה החינוך שאנחנו רוצים, להגיד "טעינו, זו לא הדרך" זה משהו גדול יותר מעונש. חשוב שיפנימו שהכוח אצלם בידיים, לא אצל משרד החינוך או אצל בריון כזה או אחר.
למדו אותם לא לתת כל כך הרבה כוח לסביבה חיצונית, כי זה יכול להיות הרסני לנפש. אין קיצורי דרך למקום שאנו רוצים להגיע אליו. שתפו את המאמר הזה, בן סולומון.
וכמה סרטונים בחינם על דברים חשובים, אף אחד לא ילמד במקומכם, תשקיעו בעצמכם ובילדים שלכם..המשיכו לחקור.
