מי שעושה טועה
מסיים פגישה עם יזם מוכר של חברה טכנולוגית והוא אומר לי "החברה שלנו נבנית מטעות אחת לשנייה, לא מהצלחה להצלחה" ואני אומר לעצמי "הפוך ממה שלימדו אותנו".
הפחד לטעות גורם לנו לא להצביע בכיתה
רוב האנשים מפחדים להצביע בכיתה רבת משתתפים, ואני הייתי אחד כזה, שפשוט שותק עד שהמורה/מרצה מסיים להסביר, לא הבנתי? בסדר לא נורא, נחלטר משהו. עד שעשיתי לעצמי נוהל "לא להפסיק לשאול עד שהבנתי" או כמו בשכונה "עדיף לצאת טיפש לדקה מאשר להיות טיפש כל החיים", "מי שמתבייש בסוף מתייבש".
ההסכם הקטן שעשיתי עם עצמי שינה לי את החיים בכל אספקט. מול גופים בירוקרטיים/בצבא/ בעסקים. המשכתי להתעניין במה שאמר בזה הרגע כי רציתי להתחבר לתודעה מאחורי המילים שלו, אז שאלתי "מה הכוונה בדיוק? תסביר לי יותר".
הוא התחיל "החברה שלנו הוקמה בשנות ה- 2000, וכנוהל בחברה אמרתי לעובדים "תטעו כמה שיותר, אבל אל תשכחו לתקן, טעויות אנחנו אוהבים, ואני חושב שהטעות הכי גדולה בעסקים היא לתת תחושה של 'מי שטועה הוא טיפש גמור' אצלנו הוא 'מי שטועה-עושה' וכמו שהעובד הוביל את עצמו לטעות, כך הוא יוביל לרוב את עצמו לתיקון".
מי שטועה עושה, מי שעושה מתקדם
כשיש טעות היא טעות, ברמה האובייקטיבית עובדתית, אך השיעורים שיש בטעויות הם אלה שגורמים לנו להתקדם בחיים. צריכים להיות ערים לזה, כי אחרת נפסיד לרוב. מסי מקבל כדור מול השוער מחטיא פעם כי בעט למרכז השער, בהזדמנות הבאה הוא כבר יבעט לפינה הרחוקה, הוא טעה, תיקן, ניצח.
תובנה מרכזית
תטעו, אבל זכרו גם לתקן. טעות היא בסך הכל הזדמנות מוסתרת לצמיחה. כשמסירים את המסכה מעליה, היא הופכת להזדמנות. למדו את הילדים שלכם להצביע בכיתה, זהו.