להיצמד לדרך, ולשמור לעצמכם תוכניות ליבה
בזמן שתחלמו בגדול, תבצעו בענק, תמיד יהיו אנשים שילחשו לכם באוזן "זהו, תעצור". לא בגלל שאתם לא יכולים, אלא בגלל שהם מוגבלים בתפיסה. אל תתנו למוגבלות שלהם לרסק לכם את התוכניות, כי גם ככה הם האחרונים שישימו יד אם חלילה תמעדו בדרך. שישתו קפה קר, זה מרענן.
למדתי, שלא נכון לצעוק את החלומות שלנו במקומות בהם האוזניות אטומות. גם לא צריך להשתוקק שיקשיבו לנו, מערכת היחסים עם עצמנו חשובה יותר ממה שהולך בחוץ.
יש כל מיני "מנטורים" שממליצים "שתפו את כולם, כי זה יוצר מחויבות", ובכן, חקרתי את זה לאורך שנים, ומה שזה יוצר זה בדיוק ההפך, זה יוצר המון לחץ ודחיינות ודחף לצומי מלייקים שלא שווים לירה.
לאחר ששיתפנו, יש תחושה של "הגשמנו", הרגש מורגש, אבל מה עם הביצוע בפועל? אנשים עושים טעות גדולה שהם מערבבים בין רגש גבוה ממשהו חיצוני לבין ביצוע בשטח.
לדוגמה: קנינו ציוד ספורט של נייקי חדש לריצה, רוצים לרדת 20 קילו…הרגש הגבוה מציוד חדש, מחליף את רגשי הניצחון בביצוע. משמעת בדרך כלל לא נבנית מסממנים חיצוניים, זו עבודה מנטלית קשוחה ורציפה, תשאלו את מוחמד עלי או את מייקל גאד ג'ורדן.
איך אני אומר לאחיין שלי כשהוא רוצה נעלי כדורגל ב1500 שקלים, "תזכור שפלה שיחק בלי נעליים".
הכי פרקטי זה לבצע, להגשים, ולתת לעשייה לבעבע ולצוף.
בשורה התחתונה: שמרו לעצמכם תוכניות גדולות, או ספרו למספר מצומצם של אנשים שהם ברמת השיח שלכם, שיוכלו לקדם אתכם בכנות מלאה לעבר המטרות שלכם, ואתם תעזרו להם להגשים את המטרות שלהם.
נדירים האנשים האלה, כשאתם מוצאים כאלה, נשקו אותם על הראש או הציעו להם מהר נישואים וצאו לדרך, זכיתם אחושילינג.
